הכרעת דין בתיק פ"ל 1765-03-09

1.         נגד הנאשם בתיק זה הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור אדום ונהיגה רשלנית.

            על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 03/10/08 סמוך לשעה 21:02, נהג הנאשם ברכב מסוג אאודי בחיפה ולא ציית לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, בעת שהגיע לצומת הרחובות חטיבת גולני ויד לבנים. הנאשם נעצר על ידי שוטרים "שדלקו אחריו" לאחר שלא שעה לקריאתם לעצור, ומשהבחינו כי מפיו נודף ריח חריף של אלכוהול, דרשו ממנו כי ייבדק  "לצורך בדיקת כמות האלכוהול בדמו, אך זה סירב". כך לשון כתב האישום.

2.         הנאשם, באמצעות בא כוחו, כפר בעובדות כתב האישום. משכך, שמעתי ראיות בתיק.

            מטעם התביעה העידו השוטרים; נזיה חמאם, ח'ורי רימון, דני רביץ, שי חודדה, ינאי בוזגלו, פאדי קוזלי, שחר מיכאל ואנה רסין.

            מטעם ההגנה, ולאחר שנדחתה טענה כי אין להשיב לאשמה, שמעתי את הנאשם.

3.         לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ע"י הצדדים ונתתי דעתי לטיעוני באי כוחם, שוכנעתי שיש להרשיע את הנאשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה בלבד . בכל הנוגע לעבירה של נהיגה ברשלנות, הוראת החיקוק ב(4), הרי שהיא כפולה ולכן מיותרת. לגבי העבירה של אי ציות לאור אדום, הוראת חיקוק ב(3), הרי שהנאשם כבר נשפט בגינה (קיבל דו"ח שאותו שילם / עבר זמנו) ומשכך יש למחקה מכתב האישום כאן.

4.         מעדותם של השוטרים שחר, בוזגלו, חודדה ורסין עולה תמונה ברורה וחד משמעית, ולפיה, בזמן שרכבם עצר ברח' חטיבת גולני ברמזור אדום ולאחר שהתקבל אור ירוק, החלו בנסיעה, אלא שרכבו של הנאשם, אאודי לבן, חצה את הצומת באור אדום. משכך, פנו ימינה ונסעו אחריו עם כחולים וכריזה, אך הנ"ל לא נענה לקריאות והמשיך בהימלטותו עד שהניידת המשטרתית הצליחה לעקוף אותו ולחסום את דרכו.

            ייאמר מיד, כי עדותם של כל השוטרים שהשתתפו באירוע הנ"ל הייתה עדות אחידה והרושם שהותירו היה רושם אמין ומבלי שמצאתי כי נפלו סתירות מהותיות בעדויותיהם, גם אם לא מדובר בשוטרי תנועה (כפי שנטען בסיכומי הנאשם). שוכנעתי, כי נשמר קשר עין עם רכבו של הנאשם עד לעצירתו, כך שלא צריכה להיות מחלוקת כי עלה בידי המאשימה להרים את נטל ההוכחה בכל הנוגע לעבירות של אי ציות לאור אדום (שכאמור כבר הורשע הנאשם בגינה) ונהיגה רשלנית בקלות ראש.

5.         באשר לנהיגה בשכרות, שוכנעתי כי אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו, קרי- נהיגה בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודה, אלא ראוי להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, בניגוד לתקנה 26(2), היא העבירה שהוכחה בפניי מעבר לספק הסביר.

בכגון דא, העיד השוטר שחר (ראה דו"ח פעולה ת/9), כי בעת שעצרו את הנאשם נדף מתוך הרכב ריח חזק של אלכוהול וכי בתחנת המשטרה (לאחר שהצוות טיפל באירוע של קטטה וחזר לשם) סירב הנאשם לבדיקת אלכוהול ולבדיקת מאפיינים. גם השוטר בוזגלו מציין (ראה דו"ח פעולה ת/6), כי כשפתח הנאשם את חלון הרכב נדף מתוך הרכב ו מפיו ריח חריף של אלכוהול ואף תגובותיו היו כבדות, לא ברורות ולא קשורות לשאלות שנשאל. בוזגלו מציין, כי הנאשם התהלך בכבדות תוך שהוא מתנדנד ולא יציב. אותה תמונה עולה גם מעדותם של השוטרת רסין ( עמידה לא יציבה, ריח אלכוהול חזק, סירוב לשתף פעולה בעת מילוי דו"ח מאפיינים וסירוב לבדיקת אלכוהול) ושל השוטר חודדה ( ריח אלכוהול חזק מהפה, סירוב לשתף פעולה לחלוטין וסירוב להיבדק).

אלא מאי, שמלבד ריח האלכוהול שנדף מפיו והסירוב להיבדק (ולכך מיד נשוב), לא נכללו בעובדות כתב האישום העובדות שצוינו על ידי השוטרים לעניין התנהגותו של הנאשם, ואשר מהן עולה תמונה חד משמעית ולפיה היה הנאשם נתון תחת השפעת אלכוהול בעת שנהג את רכבו.

6.         מן המפורסמות, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות על ידי ראיות עצמאיות ולא רק באמצעות בדיקת מעבדה או אמצעים טכניים כגון בדיקת ינשוף. ראה ר"ע 668/86 סאמי סודקי עודה נ. מ"י, פ"ד מ(4), 463 וע"פ 5002/94 בן איסק נ. מ"י, פ"ד מט(4), 151.

            דא עקא, שבתיק זה בחרה המאשימה שלא לפרט בכתב האישום את התנהגותו של הנאשם והסימנים האובייקטיביים הברורים של ריח אלכוהול שנדף מפיו ומרכבו, עמידתו הלא יציבה, הליכתו המתנדנדת, חוסר שיתוף הפעולה, תשובותיו שלא לעניין והתנהלותו בכבדות.

7.         במקום זאת, כתב האישום מבסס את העבירה של נהיגה בשכרות על הסירוב להיבדק. נטען שהנאשם נדרש כי ייבדק "לצורך בדיקת כמות האלכוהול בדמו, אך זה סירב". הא ותו לא.

            סעיף 64ד לפקודת התעבורה קובע: 

                      "סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3), ואולם סירוב לתת דגימת רוק, יש בו כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף 64ב(ב)."

סעיף זה יש לקרוא בד בבד עם סעיף 64ב(ב2) לפקודה, המטיל על שוטר את החובה להסביר " את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד".

8.         עיון בדרישה לתת אוויר נשוף שסומנה ת/3 ונערכה על ידי השוטר ח'ורי רימון (להלן: "ח'ורי"), ושלכל הדעות הינה מסמך ישן שאינו בשימוש המשטרה עוד, מראה כי ההתייחסות בטופס הינה לנהיגה " תחת השפעת אלכוהול", מבלי שהמונח " נהיגה בשכרות" או "שיכור" יוזכרו, ומבלי שיש הפנייה בצורה כלשהי לסעיף 64ד. האם יש בכך כדי לשכנע כי נמסר לנאשם הסבר מספק לעניין משמעות הסירוב? ספק גדול. שכן, אף ללא כל קשר לקשיי השפה של הנאשם - שעה שחורי מאשר כי דיבר עמו בעברית ולא בערבית - ציין חורי בפניי כי הסביר לנאשם את מה שכתוב בטופס בלבד ("ש. רק מה שרשום בטופס? ת. כן." עמוד 11 לפרוטוקול). אם הטופס מדבר על נהיגה תחת השפעת אלכוהול ומאחר וקיימת הוראת חוק ספציפית ומקבילה (תקנה 26(2) לתקנות התעבורה), אין כל ערובה כי הנאשם הבין בעקבות ההסבר את המשמעות המשפטית של הסירוב לעניין ביצוע עבירה על סעיף 62 (3) לפקודה דווקא.

כאן אציין, כי התרשמתי לחיוב מעדותו של חורי, אולם, לא ניתן להתעלם מכך שלא הפסיק את החקירה כשהנאשם ביקש עו"ד (הגם שלא נאמרו לאחר מכן דברים רבים ומהותיים), ומגישתו לפיה נחקרים שמבקשים עורך דין " הם סתם אומרים את זה".